סיפור חיי

סיפור חיי - תהליך ההתפתחות הגופנית - רוחנית ולימוד תקשור עצמי אמיתי:

סיפור חיי -תהליך גילוי התקשור בחיי ומימושו.

איך התחלתי לתקשר -סיפור – אגדה אמתית.

גילוי נאות: אחרי שנים רבות בתחום אני מבין כיום את משמעות התקשור בחיי. מדוע קיבלתי מתנה זו. זה סיפור חיי עד עכשיו.

היכולת לדעת הכל, ברגע נתון של החיים, מדהימה.

התקשורת האוהבת האמתית עם גופי ונשמתי, ועם החברים הנמצאים איתי כל הזמן,

יוצרת ידיעה והרגשה של ביטחון קיומי, חום נעים של קרבה, וגם הרבה תודה והערכה למה שקיים.

אני בטוח שזה הייעוד של כולנו בעולם זה.

זה לא קורה ברגע,

התחושה הנעימה שהכל באמת בסדר. שיש מי שנמצא איתי, בעיקר אני, זה תהליך ארוך הנמשך כל החיים.

כל אדם יכול ללמוד זאת. רק צריך אמונה, מורים טובים, ולדעת להקשיב נכון.

תקשור הוא אמנות ההקשבה השקטה.

אני חוזר וקורה את האגדה האמתית הזו וכל פעם לומד משהו חדש. תודה.

סיפור חיי: התחלה:

היה היה ילד קטן שאהב לחייך לכולם – ילד טוב, יפה וחמוד.

הוריו אהבו אותו מאוד – "אוצר שלנו", היו אומרים.

אביו אהב לנשק אותו בבטנו, להשמיע קולות ולשחק אתו.

אמו הייתה קצת רחוקה. אמנם אהבה אותו מאוד,

אך הייתה עסוקה במחשבות על עצמה ועל חייה, בניקוי וטיפול הבית ובטיפול באחיו הגדולים והקטנים.

הילד הפך לנער גאה בעצמו כלפי חוץ, אך שמר בבטנו רגשות חזקים.

אירועים שונים התרחשו בילדותו, ולא היה להם הסבר.

מדי פעם נפלה עליו עצבות חזקה ללא סיבה, והוא פחד בלילות מקולות שונים ומדמויות דמיוניות אשר העסיקו אותו מאוד.

הוא פחד משעת השינה, שמא לא יצליח להירדם, ונשאר ער במשך לילות שלמים.

סיפור חיי המשך:

מעולם לא סיפר דבר לאיש על מה שקורה לו, כי חשב שמשהו אצלו לא בסדר:

"איך כולם ישנים, ואני לא מצליח להירדם? מדוע אני כה פוחד מהשינה?"

בילדותו תמיד אהב לשחק במשחקי כדור, לטייל ביער שליד ביתו, למצוא חיות מסכנות ולהביאן הביתה לטיפול.

סיפור חיי: המשך:

הוא היה עסוק מאוד בילדותו, אך ככל שעברו השנים, גדלו הפחדים, והוא הסתגר בתוך עצמו והרגיש בודד מאוד

.סיפור חיי - אורן נוטוביץ

יום אחד, בזמן טיול ביער שליד ביתו, שמע הנער קול נעים קורא לו:

"נסיך קטן, אינך לבד, העולם יפה כל כך. קולות וצלילים בוקעים מכל עבר, אורות וריחות בשמים מרחפים בחלל, ואנשים רבים אוהבים אותך וזקוקים לך.
הבט בידיך, חוש את מגע העור. מתנה קיבלת, זה גופך, טפל בו באהבה, אני אתך".

הנער חש כי הוא מכיר את הקול הזה, עוד כשהיה ילד קטן, ליווה אותו הקול ונעלם.

"אני שומע אותך, לאן הלכת? אבדתי בלעדיך", אמר הנער.

"אני תמיד אתך, חמוד, לעולם לא אעזוב אותך. אני חלק בך הרוצה לרחף בעולמות אחרים, לחוות ולגמוע דברים חדשים.

את כל חלומותיך תוכל להגשים, רק חלום ודמיין, ואני אמלא את מבוקשך".

סיפור חיי, מרגיש לבד:

הנער לא ידע אם להאמין לקול. הוא הרגיש לבד כל כך, עד שאבדה תקוותו.

"מה אעשה? כוחי אבד ואני מרגיש תקוע, כמו במערבולת הסוחפת הכול לתהום עמוקה.

אני מפחד, כאילו לא למדתי דבר והכול חדש".

הקול ענה:

"כל התשובות נמצאות בתוכך! אתה יודע הכול, אך אינך מקשיב.


לא צריך להילחם בסחף. היכנס פנימה, ותראה שהכוח יעיף אותך החוצה בכוחות מחודשים.

תן לדמיונך לפרוח, והקשב! רק הקשב, ותדע את כל שעליך לדעת".

הנער הקשיב באהבה.

בערבו של יום, יצא שוב העלם לטייל ביער. הוא פסע בין אדמות העמק הפוריות, הלך אל העצים הגבוהים המטילים צל עמום, ושמע את קולות הציפורים המרחפות בין ענפיהם.

ריח האוויר הנקי, המלא אנרגיות חיים, מילא אותו בשמחה.
מעין הרגשת חמימות נעימה של חזרה הביתה.

כך הלך, חשב על עצמו והקשיב לקולות היער. לפתע, שמע את אחד מעצי האורן קורא לו:

"נסיך קטן, בוא אליי ואספר לך כל שברצונך לדעת.

חבק אותי והקשב. ראה את האור העוטף אותי, שלך הוא אם תרצה.
שורשיי יונקים מהאדמה, וענפיי מלאים אנרגיית חיים.

קח כמה שתרצה, כי אני מתמלא כל הזמן".

הנער הופתע מהקול האוהב של העץ, אך לא פחד. היה זה קול של אב הקורא לבנו.

סיפור חיי, המשך:

"איני יודע מה לעשות. יש בי המון התרגשות, כעס ופחד, ואני רוצה להשתחרר מהם, אך איני יודע איך.

איני רוצה לפגוע באף אחד, גם לא בך, עץ יקר".

"אני ראיתי מחזות קשים בחיי, כך ששום דבר לא יכול להפחיד אותי.

סיפור חיי, המשך:

אתה בא מאהבה, ואני רוצה להתחבר אליך, גם אם בהתחלה זה יהיה קשה.
אחר כך, לשנינו יהיה טוב יותר. תן לי את פחדיך, ואעביר אותם לאימא אדמה.

היא תקבור אותם עמוק, כך שלא יצאו לעולם, האמן לי!" ענה העץ.

העלם חיבק את העץ בהמון אהבה. הוא התרגש מאוד, וחשש מעט שמא אנשים רואים אותו.


אך כיוון שהשמש כבר שקעה, ורק אור אדום כתום מילא את השמים, נעלם חששו לאט, וביטחון ועצמה עלו בו.

הוא נהנה מציפורי הלילה שריחפו בינות לעצים במהירות גדולה.

מקולות חיות הלילה שהתחילו את יומן, ומרחש ענפי העצים ברוח הקלילה.


העלם הקשיב ונתן לתחושותיו לשלוט בו, ואהב.

המשך:

כך עבר הזמן והלילה ירד לאִטו. אור ירח מלא חדר בין עצי היער, והשאיר אורות וצבעים עמומים.

הפחד יצא מבטנו כאור שחור, חדר לעץ ונעלם לתוך האדמה. תחושה של שחרור פעמה בלבו.

שקט. מזמן לא הרגיש כך, והייתה זו הרגשה כה טובה.
לפתע, חש העלם בצחוק מתגבר היוצא מגופו וממלא את מעמקי היער.

כל העצים החלו לצחוק אתו. אהבתו מילאה ושׂימחה אותם. ענפיהם נעו ברוח כריקוד בין שמים לארץ.

הצחוק מילא את היער, ואור לבן של כוחות חדשים עטף את הכול. כוחותיו של העלם חזרו אליו. גופו כמו ריחף בחלל. כך החל לצעוד לביתו, רוקד ושמח בחלקו.

עוד, המשך:

הימים עברו והעלם פרח. דמיונו חזר כבימים עברו. הוא ריחף בחלל, עף כציפור, התנסה בתעתועי זמן ומרחב, וכוחות חדשים הופיעו אצלו.

למרות הנפילות משמחה לעצב, למרות חלומותיו שהפכו לסרטים רבי מתח, צבע, קולות ודמויות מאלפות – למרות כל זאת, שמח העלם.

דבר אחד עדיין הפריע לו ביותר, הקולות הישנים שבתוכו:

"בוא הביתה, לא תצליח, אתה חלש, נזקק, אסור שיהיה לך טוב".

הוא לא ידע מה לעשות. כמעט בכל פעם שהיה לו טוב, חזרו הקולות והורידו אותו שאולה. כמו אהבה ושנאה.

"האם אני זקוק לעזרה?" שאל.

האור הלבן ענה:

"כל התשובות נמצאות בתוכך. מצא אותן, הקשב".

העלם הקשיב, והתשובה לא איחרה לבוא:

"אהבה. אהבה ללא תנאי, אהוב את עצמך ללא תנאי,

וכל הבעיות ייפתרו.

יש בך כוח, זה בפנים, תן לו לצאת, הרגש אותו חזק, זו התשובה".

לפתע, ראה דמות, כמו ביצה, שהסתובבה, וצבעה השתנה – פעם ירוק ופעם לבן, גם צבע כחול הופיע, שלל צבעים.

"זו האהבה ללא תנאי שבי. היא נראית קטנה כרגע, אני רוצה שתגדל ותקיף את העולם".

הקול הלבן אמר:

"תן לזמן לעשות את שלו, אל תלחץ, כל דבר בא בעתו. תן לאהבה לגדול, אפשר זאת ללא מאמץ מיותר, אהוב!"

"הדמות יפה כל כך. זה בלב שלי הטוב. אני יודע שיש בי כוח לתת אהבה, אך עד היום, מרב הכוחות שלי יצאו החוצה לעולם, ואילו פנימה, לתוכי, מעט מאוד.

הרבה כעס יש בפנים. אני כועס על העולם, כי הוא לוקח את אהבתי, ואני ריק, סגור, לא מצליח לקבל אהבה".

"זו נראית בעיה יסודית. חשוב! הקשב טוב, ותמצא בקלות את הפתרון.

המשך:

אם זה קשה, לך לעץ האורן, והוא יעזור לך. אל פחד! לך והתייעץ. התשובה בתוכך", אמר הקול.

עברו ימים רבים. ימים של צחוק וכאב, אך הכאב והסבל גדלו. העלם חלה במחלה קשה, וכוחותיו אזלו.
הזמן עבר ועדיין לא הבריא.
לא סתם כאב היה, אלא מצוקה נוראה – חולשה, פחד ותקווה שנעלמה.

הכול חזר ללא נשוא, והוא לא ידע לאן מובילה אותו דרכו.

גם עצת הרופאים לא עזרה, רק פגעה. שוב עלה הקול שבפנים: "כל התשובות בתוכך", וזה הכאיב יותר מכול.

המשך:

"שאל בעצת המטוטלת, התחבר לכוחות שממעל", והתשובות שקיבל רק הקשו עליו.

"מה אעשה? כוחותיי אוזלים, אני רוצה למות. קח אותי, אלוהים, בבקשה, לא יכול יותר. לא יכול לשכב במיטה חולה כל הזמן.

הכאבים קשים, המצוקה נוראה, רוצה לחיות וליהנות כמו כולם, אך הנה אני כאן, בוהה בתקרה ואין מציל! עזור לי אלוהים.

עזור לי אבי, כי כוחותיי אוזלים ואני מת, פשוט מת מבפנים".

ואין תשובה! הזמן עבר והכאב גדל. הקול שבפנים הורה בוודאות:

"אסור למות! אסור להתאבד! כי עדיין לא התחלת את חייך, עדיין לא מילאת את שאיפותיך.

את היכולות ואת הנתינה שבך.
יש בך כל כך הרבה, ובוודאי מתסכל לשכב כך ולסבול, כשהידע מכוון קדימה – ליצור, לעבוד, לשמוח, לטייל.

קשה מנשוא ידע זה, אך גם מציל הוא".

השאלות הקשות:

"מדוע אני? מדוע לא עוזרים לי? אני מבין שאסור לכם להתערב פיזית בחיי, אך קשה לי! אני יודע שבחרתי בדרך זו, וגם יודע שהתשובה תגיע, אך מתי? האם יהיה לי כוח להחזיק מעמד?"

הבכי ניגר מעיניו, דמעות שטפו את פניו. יום אחר יום חלפו והזמן עבר.
ערב אחד, ככל שאר הימים, נשכב במיטה וחשב על מותו, ועל הפחד לעלות למעלה לבד.

"מה יהיה, האם גם שם ארגיש לבד?"

פתאום, החל לבכות חזק כל כך, עד שכמעט יצאה נשמתו. שוב שמע את הקול:

"אורן, אורן קורא לך, אני רוצה רק אותך, היכן אתה? רוצה שנהיה ביחד, נעלה למעלה או נישאר כאן ביחד, רק ביחד, לא יכול בלעדיך".

הבכי פרץ. הכאב בחזה גבר, אך גם חום ושמחה אדירה הופיעו – ההתחברות.

אפילוג:

"סוף-סוף אני קצת מרגיש אותך, אורן.
מדוע אני קשה כל כך עם עצמי?

קשה כל כך, עד שלא רואים את היופי, את הנועם, את הרגישות ואת שמחת החיים.
איזה כיף להתחבר, להניק זה את זה.

אני לא זקוק לאף אדם או כוח חיצוני, כי הכול בפנים – היופי והטוהר בלב.

האהבה הזו נעימה לי, החיבור הזה, אחרי שנים כה רבות, מאיר אותי. כל כך טוב להיות ביחד, חלק אחד שנוצר משניים: אימא, אבא".

"בוא אליי, אורן, ינק משדיי חלב אהבה מעשיר ומבריא.


ינק ממני בכל זמן שתרצה, כל הזמן. שן אהובי שנת נצחים, אני אוהב אותך, אני מלא באהבה. ביחד נעוף למרומים, ביחד נוכל לעשות הכול.

אין פחד ואין כאב. רק שמחה ואחדות, אושר ומלאות ללא גבולות. אני סולח לך, אורן, אני מתנצל וסולח!
אני יודע שאתך הייתי הכי קשה בעולם, אך הפעם, ולו לרגע זה, אני מתנצל ואוהב ומכבד".

הזמן עבר. מחלתו של העלם חזרה, ועולמו חרב עליו.

"שוב למות? לא נמאס לכם לנסות לקחת אותי? ניסיתם הכול וזה לא עובד.
אני ממשיך לחיות, אבל חלש מאוד. מה יהיה עם המלחמה הזו?"

ואין תשובה!

הסיבה לרצון לתקשר:

לאחר שהחל להבריא שוב, החליט שהפעם הדברים חייבים להשתנות.

"אני רוצה לדעת הכול! אני רוצה להבין מדוע מתרחשת המלחמה הפנימית הזו, ומהן הסיבות לדברים שקורים בחיי.


לא יכול להיות שמגיע לי לסבול, פשוט לא יכול להיות! מהי המטרה של הכאב הזה? האם יש תפקיד לאירועים שקורים לי בחיים?"

הוא החל ללמוד שוב כל דבר בנושא הריפוי הטבעי, קרא ספרים, ופנה למטפלים ולסדנאות שונות.
למד הילינג, ביו-אנרגיה, תזונה נכונה, טבעונות ועוד, אך עדיין נשארו הרבה מאוד שאלות בחייו, שלא היה להן מענה.

הוא פנה שוב לספר שקרא על ההיפנוזה והמטוטלת.
אולי שם נמצאות התשובות? בדרכו, מצא ספר חדש ששמו "כיצד קונים דעת העולמות העליונים" – להיות תלמיד הרוח, לגלות לבד את הסודות של הדברים, של העולם.

הוא קרא בספרים והתרגש מאוד. שם כתוב, שאם אתה רוצה להבין את עולמך, עליך לצאת ולהתחבר לטבע; לגעת בפרחים, בעצים, באדמה ובעצמך; לנסות ליצור קשר בלתי אמצעי ולחוש כל דבר.

מתוך סקרנות עמוקה, פסע הנער שוב לוואדי שליד ביתו, אל עץ האורן הגדול, וחיבק אותו. שוב חזרו הכוחות לאט-לאט.
כך החל במסע יומיומי כדי להבין הכול.

בדרך הנכונה:

בספר שקרא, ראה דף ובו כתב יד – תקשור. מעולם לא ראה כתב כזה משורבט ולא ברור.
בספר נאמר שזה דף שבאמצעותו הוא יכול ליצור קשר עם עולם הרוח שבו ומחוצה לו, שזה בעצם עולם אחד מלא אהבה ותום.

ניסה הנער את השיטה של כתיבה אוטומטית – להניח את היד על הדף ולתת לה לזרום חופשי ולכתוב, לשרבט, כך סתם.
ניסה וניסה כל יום, ורק יצאו סימנים וציורים, לא עבר כל מסר. הוא החליט להפסיק.

"כנראה, זה סתם עוד ניסיון שלא יצלח, לקבל באמת תשובות על השאלות הכי חשובות לי בחיים. מי יענה לי? מי ייתן תשובה? איך אגלה את האמת על פשר הסבל שלי?"

הרגע החשוב:

סיפר העלם את בעייתו בכתיבה לחבר. שאל חברו:

"האם אתה שואל שאלה לפני שאתה כותב?"

"וואו! לא חשבתי על כך. פשוט ניסיתי לקבל מסר, ויצא רק שרבוט של מילים וסימנים".

בערבו של יום, ניסה שוב לקבל תשובות דרך הכתיבה, אך הפעם שאל שאלות ממוקדות, ופתאום החלה היד לכתוב. הוא התרגש מאוד, אך גם פחד.

"אני יכול לקבל תשובות על כל שאלה שאני רוצה? לא יכול להיות!"

הוא כל כך נפעם ושמח.

הימים עברו. מחברות שלמות התמלאו בשאלות ובתשובות. זה היה מפליא.

"אולי התשובות מגיעות מעולמי הפנימי, כמו במטוטלת? מי יכול לאשר עבורי את נכונות התשובות?"

הוא החליט לספר לאנשים קרובים, שהוא מנסה ללמוד לתקשר.

ידידה קרובה ביקשה ממנו שיתקשר עבורה, שינסה לענות על שאלות החשובות לה בענייני עסקים ובכלל. הוא התלהב מאוד והסכים.

האם התקשור נכון?

"אני חייב לבדוק אם המידע שאני מקבל נכון עבור אנשים אחרים, אז אדע באמת אם התשובות שאני מקבל עבור עצמי נכונות!"

הם נפגשו, והידידה שאלה שאלות. הוא החל לכתוב. שני דפים התמלאו במהרה, ועוד. גם חתימה הופיעה בסוף התקשור:

"שלך באהבה, כל האורות שבעולם".

החברה קראה את התקשור ונותרה המומה.

"זה נהדר ונכון כל כך! איך יכולת לדעת כל כך הרבה פרטים, שאתה לא יודע עליי? מאין זה בא?"

העלם התרגש מאוד:

"אני יכול לקבל מידע אמתי עבור אנשים אחרים, ולעזור להם! איזה כיף, אני לא מאמין! זה אחד הרגעים המשמחים ביותר בחיי".

באותה תקופה, סיים העלם את לימודיו באוניברסיטה בעבודה סוציאלית. הוא חשב לעצמו:

"אם אני יכול לעזור מאוד לאנשים דרך תקשור, אולי כדאי שאפתח מרפאה לתקשור ולטיפול הוליסטי, בשילוב הניסיון של לימודיי האקדמיים.


הרי יש לי כל כך הרבה ניסיון חיים וידע בשיטות הרפואה המשלימה, אולי זה הייעוד שלי, שגם ירפא אותי?"

וכך עשה.

סיפור חיי - אורן נוטוביץ

עוד על סיפור חיי:

העבודה עם אנשים מילאה אותו באנרגיות של אהבה ושל נתינה.


עם השנים, הוא למד והתחבר למידע רוחני וגופני רב. ככל שלמד וקיבל מידע, הרגיש שהוא עוד יותר לא מבין.

"יש כל כך הרבה מידע, ואין לזה סוף! ככל שאני יודע יותר, כך אני מבין שיש כל כך הרבה מידע נוסף, שאי אפשר להבין הכול! כנראה אין אדם שיכול לדעת הכול.

יש יום שבו אני מרגיש שאני יודע ומבין, ולמחרת שוב צצות שאלות. האם יש אמת אחת לכולם?"

דרך חוויות אישיות שעבר, והארות חזקות, הבין שאין אמת אחת, כי האמת משתנה בכל רגע, וה – "אלוהים" , הבריאה, או המהות של העולם, שהיא אנחנו, הם אחדות של ניגודים המצויים בכל אדם:
טוב ורע, אהבה ושנאה, שחור ולבן. לכל אדם יש את המנעד הפרטי שלו של הניגודים, שהם אחד שלם ומושלם, המשתנה בכל רגע.

"האם אני יכול לאהוב ולשנוא באותו רגע? אולי זו התשובה למה שקורה לי, לשינויים שבתוכי?
חיפוש האמת:

אולי לכולנו יש את התחושות האלו, אך קשה מאוד לקבל את העובדה שאפשר לאהוב ולשנוא אדם אחר, אפילו קרוב מאוד – אבא, אימא או את עצמי. לא כך חונכתי וזה לא קל.

אני רוצה להרגיש טוב כל הזמן. חשבתי שזו המטרה של החיים, שהנשמה שלי בחרה. לאהוב את הגוף החומרי שלה, את כולו,

ולשחרר את הכעס, להיות כאילו מושלם, בשלמות עם עצמי ועם העולם.


אך, אם יש בעולם אחדות של ניגודים, אז הייעוד של הנשמה שלי הוא לאהוב את כולי, ללא כל שיפוטיות של הרגע ובאהבה ללא תנאי.

זו לא אהבה חומרית כמו שאנו מכירים, זו אהבת האלוהות. לאהוב ולקבל את כל החלקים, לא רק את הטוב והאוהב. האם זה אפשרי?"

כשישב לבד במיטתו, הרגיש וראה לפתע המון אורות בבית, כמו נשמות או ישויות אור בצבע כתום ולבן, המקיפות אותו ונמצאות בכל מקום.

תחושת השחרור:

"איזו הרגשה נפלאה! אני מוקף באורות, בחברים הכי טובים שלי, ואני מרגיש אחרי הרבה זמן, שאני לא לבד.

לא ידעתי שהעולם מלא ישויות אור הנמצאות עם כולם כל הזמן. כאילו יש עולם נוסף, שכלל לא ידעתי שהוא קיים.
אלו החברים שלי, שעוזרים לי בחיים ואני עוזר להם בעצם התפתחותי – חיי.

הם החברים שילוו אותי גם לאחר מותי, לעולמים. זו הרגשה של ביטחון קיומי. חום נעים.

מעולם לא חוויתי זאת. אני מקווה שתחושה זו תישאר לעד, ואז אולי אוכל גם לעזור לאנשים אחרים להרגיש את התחושות האלו. זה יהיה נהדר!"

סיפור חיי - אורן נוטוביץ תקשור

מיד בהמשך:

השנים עוברת , למדתי וחוויתי המון דברים.

השתתפתי בחוויות קשות ונהדרות של לקוחות דרך התקשור והטיפול והחלה להבנות בתוכי מערכת עצבים ושורשים חזקה – ידיעה.

הידיעה היא תחושה פיזית אמיתית שאני לא לבד יותר.

שיש בי ילד קטן שאני רואה ומקשיב לו. מטפל בו באהבה אמיתית ונותן לו ולי את כל האהבה שהיה זקוק בילדותו.

ללמוד לסלוח ולשחרר, לדבר כשצריך ולדעת בדיוק מה אני רוצה.

בשביל זה הגיע התקשור לחיי.

אני לומד לממש את הייעוד שלי. גם מרוויח כסף למחייתי וגם נהנה.

בכל יום מתרחשים ניסים. זה לא קשה.

ברגע שאתה יודע באמת מה אתה רוצה, גם בדברים הקטנים ביותר שהם החשובים באמת,

אתה מתחבר לתדר של האלוהים ומממש זאת. כמו מגנט חי.

ממגנט דברים כדי לחיות והם מגיעים די מהר. כאן הקסם שהוא כלל לא קסם.

הניסים האלו קורים לאנשים הבוחרים לעבור את המסע להתפתחות גופנית – רוחנית נכונה.

המסתיים רק ביום המוות.

כשהנשמה תיפרד מהגוף בקלות ותוכל לחזור מיד למעיין האור.

אותו מעיין נמצא כעת בתוכנו כשאנו חיים. דרך התקשור אפשר לגלות אותו ולרוות בהנאה. זה הכל.

באהבה ואור, אורן

אני אוהב ונהנה אתך.

לדף הפייסבוק שלי: אורן נוטוביץ<<

אורן נוטוביץ

אורן נוטוביץ. תקשור. מתקשר אמין, מדויק ומקצועי. מורה לתקשור ומומחה לרפואה משלימה הוליסטית. עובד סוציאלי (B.A) שחי את עולם התקשור, הטיפול, הרוחניות והמיסטיקה כולל אבחון וריפוי מעל 30 שנה. כותב הספר: "תקשור - המפתח להצלחה". 054-6649283.